עמרם מצנע (ב׳): ״הייתי מוכן להפר את הבטחת הבחירות שלי ב-2003 ולהצטרף לממשלת שרון בתפקיד שר הבטחון, אך שרון סירב לתעד הסכמה לפנות מעזה ישוב אחד, נצרים - ולבסוף פינה את הרצועה כולה״

הנה חידה שעמרם מצנע לא פתר, כי לא הוצגה לו - היכן יש יותר חזירי בר, בכרמל או בפוליטיקה.

האינתיפאדה, שפרצה בעזה בסוף 1987, מצאה את אלוף מצנע בפיקוד המרכז, בכפיפות לרמטכ״ל דן שומרון ולשר הבטחון רבין. התנפלות הימין הקיצוני - מתנחלים ופוליטיקאים - עליו היתה מהדורה מוקדמת של ההתקפות עכשיו על אלוף הפיקוד פוקס. 

מצנע התעקש לומר לממונים עליו, כולל לראש הממשלה שמיר, דברים כהווייתם. אילו היה מצנע המצניע - את דעותיו - יתכן שאירועים ואישים בתולדות ישראל היו נגללים אחרת. אמירה מפוכחת שלו בזירת פיגוע קשה, בעיתוי אומלל מבחינת ראש מפלגת העבודה פרס ערב בחירות 1988, תרמה לנצחון הליכוד בראשות שמיר. פרס נשאר בממשלה אך איבד את מעמדו השוויוני. בהיכשל תרגילו ב-1990, איבד את ראשות העבודה לרבין, וההמשך ידוע.

כשנודע לראש אג״ת מצנע שלא יהיה סגנו השני של הרמטכ״ל אהוד ברק ולפיכך לא יתמודד עם אמנון ליפקין-שחק (ואורי שגיא, מאוכזב נוסף באותו הקשר) על תפקיד הרמטכ״ל ה-15, ויתר על סיכוי להתמנות לראש השב״כ או המוסד או למנכ״ל משרד הבטחון והעדיף לחתור, בהצלחה, לראשות עיריית חיפה.

אחרי שתי תקופות כהונה - חמש שנים פחות מדי, לדעתו כיום, אם כי לא אז - עבר לזירה הארצית וכבש את ראשות מפלגת העבודה, כן-שיגור להתמודדות עם שרון בבחירות 2003. מצנע השמיע במערכת הבחירות שתי התחייבויות שגילמו סתירה פנימית - להימנע מהצטרפות לממשלת שרון, מה שעשו פרס, פואד בן אליעזר ועמיתיהם לאחר בחירות 2001, ולפנות התנחלות פגיעה ומבודדת, אחת ויחידה, מרצועת עזה - נצרים.

שרון, למרות משקעי לבנון, רצה בו ובמפלגתו בממשלתו. סביר שמצנע, כנציג הבכיר של העבודה, היה מקבל את תיק הבטחון, ששרון הפקיד בידי הרמטכ״ל היוצא שאול מופז. בחלק השני של שיחתו עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מודה מצנע שלמען השותפות בממשלה היה מוכן לחזור בו מנדר הסירוב; אבל השיחות התרסקו במחסום סירובו של שרון להנציח בכתב את ההבנה ביניהם לקדם את קו מצנע לפינוי נצרים. שרון חשש תמיד ממסמכים מפלילים, משפטית או פוליטית. כפי שאמר ברק בראיון קודם, בגלל דרישת התיעוד נכשלו מגעיהם בסתיו 2000. מצנע למד על בשרו לקח זה - לסמוך על מה ששרון יעשה, בתוקף הנסיבות, לא על נייר שעליו הוא מסרב לחתום.

בחלק השני של שיחתו עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר מצנע את מסלולו באותה תקופה ולאחריה ודבק בעמדותיו המדיניות - הפרדה, גבולות, שטחים תמורת שלום. 

כשלא הבשילה ממשלת שרון-מצנע  נשאר קצת בכנסת, סייע שנים לירוחם, חזר קצת לכנסת עם ציפי לבני ופרש שוב. אמונותיו ודעותיו בהירות ורהוטות כתמיד. ״שמאלן״, כאיפיונו העצמי הגאה, אבל מהזן הבטחוני, ברצף שעליו היו לפנים רבין וברק וכיום מייצג, במהות אם לא בהגדרה ואולי מעט ימינה ממנו, גדי איזנקוט.

מצנע בודאי לא העלה בדעתו אי פעם שיתגעגע לאריק שרון. גם כיום אינו מתבטא כך ובניגוד לידידו ינוש בן גל מעולם לא שיכתב את יחסו למחולל הראשי של מלחמת לבנון. אבל לנוכח דאגתו ממצב המדינה בימי נתניהו ובהובלתו, מבצבץ הירהור מטריד: גם בשעת שפל שדומה שאין עמוק ממנו, עלולה בהמשך להתגלות תחתית נמוכה אף יותר. 

עריכה: נעה עמיאל לביא

הפקה: איתמר אורן

תמיכה גרפית: רועי קינן

נוצר באולפני ProCast, רמת גן

להערות ותגובות: [email protected]