אמיר אבולעפיה (ב׳): כשכתבתי ב-2010 שאין בצה״ל די ׳אומץ להביע דעה׳, ברק קיווה לשמוע שזה ייחודי לאשכנזי

קצין משרת בצה״ל שלושה עשורים ויותר. עומד בכל ציפיות המערכת. לוחם. מצטיין. מסתכן. בולט. מפקד פלוגה, סיירת, גדודים, חטיבות, אוגדות. שלושה תפקידי תת-אלוף, בשדה ובמטה. לבסוף, אלוף במטכ״ל. פיסגה, אבל לא הפיסגה הכי גבוהה. יש לפחות עוד רכס אחד, אם ירצה הרמטכ״ל. 

וכשאינו רוצה, התחנה הבאה - בקו״ם.

מדוע? לאביב כוכבי פתרונים. אמיר אבולעפיה היה מקובל עליו, מוערך ואף מקורב, כששניהם שירתו בתפקידים צמודים בחטיבת המבצעים, כוכבי כתא״ל ואבולעפיה כאל״מ. זמן מה היו זה לצד זה כאלופים במטכ״ל של איזנקוט. אבל כשכוכבי התמנה לרמטכ״ל, סגולותיו של אבולעפיה הדעתן, המסרב להתיישר לפי הבוס, היו למגרעות בעיניו. מינוי מתבקש לאלוף פיקוד, במרכז או בדרום, לא ניתן לו. כוכבי רצה בו רק כאזרח.

לא נורא, רבים יוצאים לדרך ורק מעטים מסיימים אותה כאלופים, אך ההחמצה מערכתית עוד יותר מאישית: צה״ל הכשיר קצין עשרות שנים, בחן אותו כראש אגף במטכ״ל, ראה כי טוב וכשיר למיצוי יכולותיו בתפקיד אלוף שני - ובגחמת רמטכ״ל (או לעתים שר בטחון, מול רמטכ״ל שלא התעקש) נחסם. 

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר אבולעפיה על מסלולו הצבאי בלבנון, בשטחים, בנח״ל, בחטיבת התכנון, באוגדות משוריינות, בראשות אג״ת (שכלל אז ועכשיו שוב את החטיבה האסטרטגית).

בין חוויותיו: חיכוך עם הפרועים שבמתנחלים בעת פיקודו על חטיבת בנימין. הוא סירב להתרפס בפניהם. מפקדיו, יאיר גולן ונעם תיבון, תמכו בו.

לתודעה הציבורית פרץ כשחקר במכללה לבטחון לאומי תופעה אירגונית הפוגעת בתיפקוד צה״ל - שתיקת הקצינים לנוכח עמדות מפקדיהם, כי דיבור אמיץ המאיים על הקו האחיד אינו מועיל לקידום. בתום לימודיו, כשהוא כבר מח״ט הנח״ל, התפרסם המחקר כמאמר ב״מערכות״ ועורר הדים. לכאורה, התקדמות אבולעפיה עצמו בעשור הבא סתרה את מסקנת המחקר - עד שכוכבי הנמיך עליו את התקרה.

כאלוף במילואים עודנו מחובר לשטח בתפקיד בכיר בפיקוד המרכז. הוא השתתף בתחקירי השב״כ אודות הפיגוע בצור ב-1982 וכשלון ההתרעה ב-7 באוקטובר. אבולעפיה נמנע מהתבטאויות פוליטיות, אך ניחוש מציאותי יציב אותו בסביבת איזנקוט.



אולפן: ג׳רמי פורטנוי
עריכה: יעל בדרשי