רפאל בוכניק-חן: ״סאדאת ניסה לשדר בערוץ מרואן, אבל זמיר וגולדה לא קלטו את המסר״

יותר מיובל שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, כשלושה עשורים מאז שזהותו נרמזה ולבסוף נחשפה ו-17 שנה לאחר מותו ממחלת הנפילה ממרפסת לונדונית, הרקע האמיתי לפעולת אשרף מרואן כסוכן ישראלי עדיין מפלג מחנות. מול המשוכנעים שהיה סוכן כשר למהדרין ניצבים המפקפקים בכנותו והחושדים שהופעל בידי הנשיא סאדאת כבורג מרכזי בתוכנית הרדמה, הטעייה והונאה, ששיאה ערב מלחמת יום הכיפורים.

אלוף-מישנה בדימוס ד״ר רפאל בוכניק-חן היה ב-1973 קצין זוטר באמ״ן/מחקר. לימים הגיע לעמדות תצפית משכילות במערכת המודיעינית - בלשכת ראש אמ״ן, במערך ההונאה ולוחמת המודיעין, בקישור עם שירותים זרים ובראשות מחלקת הבקרה (״איפכא מסתברא״), שנועדה לאתגר את החכמה המקובלת של הערכת אמ״ן/מחקר. הוא אינו דובר הצד של אמ״ן בסכסוך הנושן עם המוסד. להיפך; הוא מודע היטב לפגמי המודיעין הצבאי לאורך השנים, ובודאי ב-1973.

אך לא פחות מכך, בוכניק-חן אינו חבר בכת המוסדיסטית-זמיריסטית, המקדשת את מהלכי האלוף במילואים צבי זמיר, ראש המוסד בין 1968 ל-1974. כהני כת זו מתאמצים לייחס את כל הכשלונות לאמ״ן ובראשו האלוף אלי זעירא ומציגים את המוסד וזמיר כקרובים לכליל השלמות, בזכות גיוס (נכון יותר, אישור התנדבות) מרואן וההתרעה הבהולה שהועברה ממנו ארצה אור ל-6 באוקטובר, פחות מ-12 שעות לפני תחילת המלחמה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מנתח בוכניק-חן, מחבר ״הכשל המודיעיני: הפתעת יום הכיפורים, הגניוס היהודי שהכזיב״, את פרטי הפעלת מרוואן, איכות החומרים שסיפק, מניעיו (או כוונת שולחיו) והליקויים הגורליים בתיפקוד המוסד, המפעיל דובי, ראש לשכת הרמס״ד פרדי עיני וזמיר בשתי היממות שלקראת 6 באוקטובר. איטיות, שאננות ומרובעות - סיבת הפגישה הבהולה, מלחמה (״כימיקלים״), נחשבה להודעה מיבצעית ללא ערך הערכתי המצדיק דיווח לאמ״ן - הצטברו להחמצה הרת אסון.

כל זאת, בהבט המודיעיני, אך בוכניק-כהן מבכה את שתי ההחמצות הגדולות עוד יותר והכרוכות זו בזו. ראשית, שסאדאת השתמש במקורבו מרוואן כערוץ לראש המוסד וממנו במישרין לראש ממשלת ישראל ואף לבית הלבן, כמעקף חסין הדלפות העלולות לעלות לשליט ערבי בחייו. לפי פרשנות זו, שיסודה עוד במגעי קודמו של זמיר, מאיר עמית, עם קצין בכיר ממקורבי נאצר, גולדה לא קלטה שסאדאת מדבר איתה בערוץ מרוואן-זמיר, אף שגולדה הבינה היטב את חשיבותו של ערוץ הצמרת ניקסון-קיסינג׳ר-השגריר רבין-מנכ״ל משרדה דיניץ-גולדה, באמצעות מברקי המוסד, להגבלת שותפי הסוד לקומץ ולמידור משרד החוץ.

ההחמצה השנייה, שנבעה מהראשונה, היתה של מסר יום הכיפורים. זמיר לא פתח את הפגישה בשאלת המלחמה; היה לו נושא מסקרן יותר. מרוואן החזיר אותו למסלול המלחמה. זמיר אסף ושלח פרטים רבים, כולם חשובים, אך טעה בתיעדוף. הוא לא השכיל לנסח את כותרת הידיעה, כדי שתצוד את עינה של גולדה, כך: ״סאדאת הכריע, מלחמה היום יחד עם אסד, אך מהלך מדיני ותקשורתי של ישראל יספק לו עילה לביטול המלחמה״.

התמצית האסטרטגית במסר של סאדאת הוצנעה לטובת הפרטים האופרטיביים. סאדאת, כמובן, לא גילה זאת לעוזריו ולזכרונותיו. על כן זאת רק גירסה משכנעת עם ראיות נסיבתיות, ללא הוכחה חד-משמעית, ואין זאת המילה האחרונה בתעלומת אמ״ן, אבל יש בכך להפיל לבנה נוספת בחומת הצדקנות של המוסד, במאמציו להיראות צחור מול השחור של אמ״ן במלחמת יום הכיפורים.

הפיק: איתמר אורן
אולפן: עדי זקס, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב