אבי עורי על הפקרת אוקטובר במעוזי התעלה, קרב ההישרדות בתופת של ״חזיון״, השבי במצרים, הקליטה האטומה של החוזרים ושוב הפקרת אוקטובר (ב׳)

הרופא ד״ר אבי עורי עבר שתי חוויות של גיהנום עלי אדמות, או מתחתיהן, בבונקר ובתא כלא, באוקטובר-נובמבר 1973. תחילה, יממות נוראות של הפגזות וירי ונפץ ולהביור ועשן וחנק ורעב וצמא - הכי קשה, הצמא - וטיפול בפצועים, המייחלים חליפות לחייהם ולמותם; ואז, כחודש וחצי של שבי וסכנות הוצאה להורג וחקירות מטלטלות וניתוק ממידע על גורל מדינת ישראל במלחמה.

אלה היו מיפגשים עם שחצנות ושאננות לפני יום הכיפורים, הפקרה והקרבה של לוחמי הקו - ביניהם חיילי מינהלה דלי אימון ומיותרים - באותה שבת ובימים שלאחריה, אומץ וייאוש, חיים ומוות ביד חיילים מצריים תאבי קטל וקצינים ורופאים שהצילו את השבויים ביחס חומל.

ואחרי שתי התנסויות קשות אלה באה נחיתת הריסוק בשיבה מן השבי, בקבלת פנים נוקשה וחשדנית בידי אנשי צבא, בטחון ורפואה שעדיין לא השכילו להבין את משמעותה ארוכת-השנים של הצלקת הנפשית, גלויה או סמויה, שנחרתה בשבויים. 

הדוקטור היה לפרופסור עורי, מהבולטים במומחי השיקום ומי שידע למצוא מסילות לפדויי שבי, בני דורו ומאוחרים יותר. הוא גם הירבה להרצות לחיילי יחידות מיוחדות בסדרות השבי שלהן, ולקחיו עימו.

ב-7 באוקטובר 2023 חזר הסיוט, שלא נמוג אלא רק הודחק. שוב, הקו הדק של הניצבים בחזית, הפעם גם אזרחים, כשהמערכות היהירות שזילזלו באויב כשלו. שוב, שבי - הפעם אף קשה יותר, בידי אירגון טרור שחטף גם נשים וילדים והחזיקם במנהרות - וקליטת הפדויים; והמנגנונים, שהתדפקו על דלתו של אבי עורי, סיכמו שיחזרו להצטייד בתיעוד שצבר (ושעותקיו נמחקו מהזכרון האירגוני של צה״ל וחיל הרפואה), ושכחו לחזור. אין חדש.

הפיק: איתמר אורן
אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב