ישראל זיו: ״ההישגים הטקטיים בלחימה בעזה חשובים, אך אינם מצטברים להישג אסטרטגי. חיוני לקבוע מתכונת של פתרון מדיני וממנה לגזור לאחור את המבצעים״

https://i.imagesup.co/images2/6c16848ce3d14ec593cd5405b14bad92071102d9.jpg

האלוף במילואים ישראל זיו, 66, פורץ בצחוק כאשר מובילים אותו לכותל הגרפיטי של ״שלושת
הגיבורים״, בקריית המלאכה בדרום תל אביב. הנה הוא שם, בגודל על טבעי, מאגף את יאיר גולן בעוד נעם תיבון בכנף השנייה, מוכנים לסדרה הבאה של מארוול.

מה שלא עשו ארבעה עשורים של שירות מאתגר ומפרך בחובה ובקבע עשתה יממה גורלית אחת של יוזמה עצמית, במדים עם דרגה משונמכת ואקדח. כשהמערכת המדינית והצבאית שותקה והתקשתה לחזור לאיזון, זיו וחבריו, לחוד או ביחד, פעלו, חתרו למגע, לחמו, הצילו והפכו תחת עדשת הטלוויזיה לגיבורי-על, נכסים תקשורתיים ופוליטיים.

ההצלחה הציבורית הפתאומית, המאוחרת, פגשה את זיו במיטב שנותיו, סב לשבעה (״וחצי״), רב עסקים ועיסוקים. נותר בו משהו מהדיפלומט הביטחוני שהיה בנספחות צה״ל בוושינגטון ויש בו משהו מהפוליטיקאי העתידי: כשהוא מפליג ללא סייג לציטוט בשבחו של מישהו ונשאל האמנם זאת דעתו, הוא מחייך, ״70 אחוז״.

סיפורו על השבעה באוקטובר מרתק עד מדהים. חייו בצנחנים וכמפקד חטיבות, אוגדה וראש אגף המבצעים במטכ״ל מספקים תיאורים ותובנות לרוב. צר לו, ולדעתו חבל לא רק לו, שלאחר פינוי עזה נמנע הרמטכ״ל חלוץ מלמנותו לאלוף פיקוד הצפון; הוא משוכנע שהיה מיטיב לנהל את המערכה בלבנון בקיץ 2006. למפקד אוגדה 91 אז, גל הירש, שאותו - ואת מקביליו - ראה מקרוב, נגרם לדעתו עוול.

כ״ועדת חקירה של איש אחד״ הוא מתחבט בשיחה עם אמיר אורן באפרכסת כיצד נקלע צה״ל למדרון שהוביל ל-7 באוקטובר. מסקנותיו קשות: החברה הישראלית, ההנהגה הפוליטית והקצונה הבכירה תרמו כל אחת את חלקה - והוא מפרט, בלי לרכך.

לפנים לא עלה בדעתו להיכנס לזירה הפוליטית. עכשיו אינו שולל, אינו פוסל ואף שאינו פוזל, הוא שוקל. היכן? ישר לאמצע. שם, בדיוק באמצע, ייעצר המחוג שלו. בינתיים הוא האיש שבקיר, האיש שיותר ויותר כמעט כל ישראלי מכיר.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
תמיכה גרפית: רועי קינן
נוצר באולפני ProCast של אור אליעז, רחוב המרץ, תל אביב