מיכה עשת על הכותל שהצנחנים שיחררו אך שנפל לידי רבנים חשוכים ועסקנים דתיים

כשהעורכת יעל בדרשי צפתה בסגן-אלוף במילואי הצנחנים מיכה עשת מתאר את זוועות המלחמות שחווה, ב-1967 ו-1973 ו-1982, צף בהכרח בתודעתה שם הסרט  ״קרב רודף קרב״. ואכן, הקרבות רודפים, ותיקי הקרבות רדופים.

עשת אינו מתרפק על האירועים. הוא מספר את פרטיהם בענייניות שאינה מטשטשת את יחסו לאחראים למחיר הדמים. ״מאחורי מיתוסים - מתים לא מעטים; אתוסים - אחרי אסונות״, הוא מנסח מציאות מפוייחת.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ משחזר עשת את קרבות חטיבת הצנחנים 55 בירושלים, יחד עם שתי חטיבות, 10 ו-16, שנדחקו לשולי התהילה. עשת, שנפגע אך המשיך בלחימה, בהסתערות ובתנועה ליעדים הבאים, מתווה את דרך האש והחללים - גבעת התחמושת, בית-הספר לשוטרים, שער האריות, הר הבית - ומשוכנע שאפשר היה גם אחרת.

אין לו אהדה עודפת לאנשי-צבא שאפתנים פוליטית - משה דיין, מוטה גור. כאילו לא היה די לגדודו, 66, בזירה העירונית של ירושלים, נקלע לקרב מיותר ונואש בזירה עירונית שונה, סואץ, בשלהי מלחמת יום הכיפורים; שם גם נפצע וכמעט לא שרד. הוא מאשים בהסתבכות האומללה את הדרגים הממונים על הגדוד - המח״ט, מפקד האוגדה, דיין.

כבעל מניות בהעברת הכותל המערבי מידיים ירדניות לריבונות ישראלית יצא עשת לקרב נוסף על השריד החיצוני האחרון מבית המקדש, על זכותן של נשים להתפלל בו. הסיוע האווירי שלא הוזמן ביוני 1967 לטובת הצנחנים הגיע הפעם מהיהדות הרפורמית האמריקאית. ועוד שינוי: זהו שירות מילואים שממנו עשת וחבריו אינם רוצים, אינם רצים, להשתחרר - משימה רודפת משימה.

אולפן: ג׳רמי פורטנוי
עריכה: יעל בדרשי