אילן שדה על תעלת מים לשתייה, השקייה וחישמול מגבול עזה לבקעת הירדן, עם הפנים מזרחה

פרופסור אילן שדה מעיד על עצמו, בכנות מחוייכת, שהתואר ״טראבלמייקר״ אינו גורם לו עוול. הוא דעתן ולעומתי, בוטה ולוחמני. קרבותיו מתועדים באוניברסיטאות ובבתי המשפט.

כשמוניטין זה לפניו מגיע שדה לאפרכסת ומציג גירסה נינוחה ומפוייסת יותר. לאמיר אורן הוא מספר על יוזמתו לכרות תעלה מסמוך לים התיכון, מהגבול הצפוני של רצועת עזה (או משלוש גזרות אחרות) מזרחה, אל ים המלח, בקעת הירדן, הממלכה - בהקשר המימי, כמעט הממלחה ההאשמית, מוכת הצמאון - ואף לצפון סעודיה.

איש הנדסת החשמל, המתמטיקה ומדעי המחשב מסביר להדיוטות את תחשיב התועלת שבהובלה, הפלה והתפלה של מים רבים, הרותמים לטובת האנרגיה את כוח הכבידה. הוא מבחין בין התעלה שלו, תיכון-מלח, מד-דד, לגירסה הראשונה של יובל נאמן, שאילוצים פוליטיים ומדיניים הפכו למד-דד-רד, עם ים סוף, עד לגניזתה.

שדה מתנגד לתחנות כוח גרעיניות, כי לדעתו נזקן הבריאותי והסביבתי גדול מתועלתן.  לא חייבים להסכים איתו - ואכן מאמציו לשכנע את המחליטים מאתגרים כחפירה לרוחב מדינת ישראל - אך רעיונותיו מעניינים כחומר למחשבה, כולל הקפת רצועת עזה בתעלה כמכשול מפני פלישה, בנוסח מצודות ימי הביניים.

אולפן: אמנון האס
עריכה: עופר בדרשי