מירי נהרי על אירגון בריחתם של שורדי השואה מאירופה, על פעילות ״נתיב״ בגוש המזרחי ועל הפסיכולוגיה של סגל העובדים בחשאי במוסד

ד״ר מירי נהרי, שגוייסה למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים כפסיכולוגית, לא היתה מאטה הארי או ״סינדי״ מסיפור ואנונו, אך נותרה בה דאגה, שמא סכר הסודות השמורים איתה ייפרץ והמבול יציף את הארץ. לא נעלם מעיניה שמאד יתכן שתודעת החשאיות טבועה בה גם משום היותה נצר למשפחה בטחונית ותיקה.

נצר, פשוטו כמשמעו, כי אביה, צבי נצר, היה פעיל מרכזי באירגון מילוטם של יהודי פולין ושכנותיה, ילדים כמבוגרים, בעת מלחמת העולם השנייה ולאחריה. תחילה כמאויימים, בהמשך כשורדי שואה, באירופה ואף באסיה. זאת, כפי שמנציחים מירי נהרי וחבריה בעמותה המטפחת את זכר ״הבריחה״, יציאת אירופה - אקסודוס - 1944-48.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ משחזרת נהרי את עלילותיהם רצופות התלאות והסכנות של נצר ושותפיו, בהנהגת שאול אביגור, לקראת הקמת המדינה ולאחריה, בבריחה ובנתיב. במחלוקת הידועה על שאלת סגנון הפעולה מול שלטונות מוסקווה וסירובם להתיר יציאת יהודים, בכלל ולישראל בפרט - בפעולה חרישית או בצעקה גדולה - היתה לנצר עמדה מובהקת בעד התועלת שבמהלכים תכליתיים, לא קולניים וראוותנים המקשיחים את הסובייטים.

כפסיכולוגית במוסד היה על נהרי לאבחן מועמדים למסלולים ולתפקידים שונים. היא חיפשה את האיזון הנכון בין יושרה פנימית, בדיווח לממונים, ליכולת התחזות והכחשה כדי להיטמע בארצות יעד ובסיס. כטיפוסי עובדים מבצעיים ההולמים את דרישות המוסד, חביב עליה בין חיות היער הפיל, השוקל בכבדות את צעדיו, על הנמר המסתער בפראות.

הפיק : איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פסבנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב