אילן שיף: משפט נתניהו איטי מדי וראוי שיתנהל גם בפגרה. השופטים טעו בהציעם לוותר על אישום השוחד

האלוף במילואים אילן שיף היה ״צבאי ראשי״ בשלושה תפקידים מרכזיים - תובע, סניגור ופרקליט - ואז גם נשיא בית-הדין הצבאי לעירעורים ושופט מחוזי, סגן נשיא. מסלולו זימן לו מפגש עם פרשיות רבות שעוררו ויכוח משפטי ועוד יותר מכך הד ציבורי. ביניהן: טבח סברה ושתילה, קו 300, אסון צאלים ב׳.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר שיף על חוויותיו כסניגורו של הרמטכ״ל רפול איתן בפני ועדת החקירה הממלכתית לטבח סברה ושתילה. רפול לקח את סגן-אלוף שיף לפגישה במסעדה בג׳וניה עם מפקדי הפלנגות, ביניהם רב-הטבחים אלי חבייקה. הרוצחים הלבנונים ניראו כה תרבותיים, כה אירופאים, התרשם שיף, עד שבנקל אפשר היה להתפתות להאמין לפני מעשה שידם לא תהיה במעל. (אמנם רושם כזה השאירו בשנות ה-30 גם גרמנים, רוסים ואחרים).

ועדת כהן המליצה לממשלת בגין לסיים את כהונת רפול במועדה - לא להאריך (לשנה ששית) ולא לקצר (בחודשיים) - ושיף ראה בכך הישג חלקי, בהשוואה להדחת שר הבטחון אריק שרון וראש אמ״ן יהושע שגיא. רפול, מכר ותיק של שרון, הזהיר את שיף לאחר פרסום הדו״ח מפני עורמתו של שרון.

כשהוקמה ועדת האלוף במילואים מאיר (זרו) זורע ואיש השב״כ יוסי גינוסר לחקירת פרשת קו 300 (מערכה ראשונה) התמנה שיף מטעם צה״ל ליועצה המשפטי. הוא חש בצרימות מסויימות, אך נדהם לשמוע, במערכה השנייה, שגינוסר, ראש השב״כ אברהם שלום, יועציו המשפטיים ועמיתיהם תיאמו גירסאות והערימו על זורע ועליו.

שיף היה הפצ״ר בחקירת צאלים ב׳, שהזרימה נהר של דם רע בין הרמטכ״ל אהוד ברק, האלוף עמירם לוין וראש אמ״ן אורי שגיא. בתום תפקידו היה למשפטן השני בדורו, אחרי בן-ציון פרחי, ששודרג לאלוף כנשיא בית-הדין הצבאי לעירעורים. הוא גם מברך על קידום הפצ״ר, במאה הנוכחית, לאלוף.

מה שמביא את שיף לדבר על פרשת הפצ״רית, אבל רק על המעטפת, בלי להיכנס לליבה. הוא מחבב ומעריך את יפעת תומר ירושלמי ומשער שבפרשת שדה תימן פעלה תחת לחצים גדולים. בפרסום הסרטון המראה את אנשי כוח 100 לא היה לדעתו פסול, אילו התבצע לפי הפקודות, באמצעות דובר צה״ל.

חבל ששיף אינו בהרכב שופטי נתניהו (ודומה שלמרות כשירותו המובהקת, כאלוף-פצ״ר-שופט צבאי ואזרחי-ותיק ועדת כהן, גם לא יהיה חבר ועדת החקירה ל-7 באוקטובר). ראש ההרכב שם, רבקה פרידמן-פלדמן, היא כסגנית נשיא בית משפט מחוזי שווה בדרגתה לשיף טרם צאתו לגימלאות.

ביקורתו המנומקת אם גם המנומסת של שיף כלפי פרידמן-פלדמן, עודד שחם ומשה בר-עם מתמקדת בשני הבטים - קצב הדיונים ולחצם של השופטים על התביעה לסגת מאישום השוחד. כדי לזרז את המשפט ראוי לקיים אותו גם בפגרה, אומר שיף, וההצעה לפרקליטות לסגת מהשוחד - קודם זמנה ובלי שבמקביל הוצע להגנה להודות במירמה והפרת אמונים - היתה טעות טקטית שפגעה בסיכוי להשגת הסדר טיעון המבוסס על ויתורים הדדיים. 

אולפן: אמנון האס
עריכה: יעל בדרשי